מכתב לעורך עיתון "בשבע"
"מערכת בשבע בראשותך החליטה לתת הנחה לרוצח יגאל עמיר. הכותרת בעמוד הראשון "המפגש הראשון של יגאל עם התינוק היה מאוד מרגש. כולם בכו. אפילו חלק מהסוהרים", מעידה על אטימות, קהות חושים ומוסריות ירודה".

 

 

 

בס"ד                                                                                   י"ב בשבט  תשס"ח

                                                                                                    19/1/08

 

לכבוד

עורך בשבע

עמנואל שילה

 

 

הנדון:  לריסה טרימבובלר

 

עורך נכבד,

 

מערכת העתון בראשותך החליטה לשלוח כתבת בכירה לראיין את אשת הרוצח יגאל עמיר וברצוני להעלות מספר שאלות:

 

1.  האם לכל אשת רוצח הייתם מקדישים שניים וחצי עמודים בעתון בשבע?

     ברור שעתון בשבע לא היה מראיין נשות מחבלים עם דם על הידיים אבל מה באשר

     לסתם רוצח- סדרתי יהודי, אנס-רוצח וכו' ?

     האם בכוונת מערכת בשבע לרמוז לנו שיגאל עמיר הינו רוצח "טוב" שסתם נגרם לו

     עוול וראוי להתיחס אליו בחמלה?

 

    האם היתם שולחים לראיין את אשת רוצח גדול הדור שנכנס לאחת הישיבות

    הגדולות בארץ במוצאי שבת ומתנקש בראש הישיבה הקדושה?  האם הראיון עם

    לריסה טרימבובלר בעצם מצביע על כך שאינכם מייחסים חשיבות לרצח של ראש

    ממשלה בישראל ?

 

 

2. בעמוד השער שלכם אתם מציינים כי הינכם העתון הנפוץ ביותר לציבור הדתי.

    האם ידועות לכם פסיקותיו החד משמעיות של הרמב"ם במשנה תורה כיצד יש להתיחס
    לרוצח ומהי סמכותו של המלך (המדינה) לקבוע עונשים החמורים מהמקובל.

 

בהלכות רוצח ושמירת הנפש (פרק ד הלכות ח-ט) נאמר:  ההורג נפשות ולא היו שני העדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד, או שהרג בפני שני עדים בלא התראה, או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות, כל אלו הרצחנין כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילים אותן שעורים עד שכריסם נבקעת מכובד החולי.

ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אלא אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו, שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול

  

שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם להקב"ה אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילו אותו מן הדין שנ' אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנ' ותצא הרוח ותעמוד לפני ה' זו רוח נבות ונאמר לה תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו.

 

הרמב"ם סולד מהרוצח. 

 

יתרה מכך, בהלכות מלכים (פרק ג הלכה י) קובע הרמב"ם: כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם. 

 

מערכת בשבע בראשותך החליטה לתת הנחה לרוצח יגאל עמיר.  הכותרת בעמוד הראשון "המפגש הראשון של יגאל עם התינוק היה מאוד מרגש.  כולם בכו. אפילו חלק מהסוהרים", מעידה על אטימות, קהות חושים ומוסריות ירודה.

 

 

בברכה,

 

ד"ר גדי גבריהו

מרכז פורום י"ב בחשוון